רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים חלק שלישי - הקדמה 

כבר ביארנו כמה פעמים 1, כי עיקר 2 המטרה הייתה במאמר זה ביאור מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה ולפי מי 3 שנתחבר לו מאמר זה. וכבר ביארנו 4 כי הדברים הללו מכלל סתרי תורה, וכבר ידעת תוכחתם 5 ז"ל למי שמגלה סתרי תורה 6. וכבר ביארו ז"ל כי שכר המעלים סתרי תורה אשר הם ידועים וברורים לבעלי העיון - גדול מאוד. אמרו בסוף פסחים, בעניין אמרו "כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק" 7, אמרו: "למכסה דברים שגלן 8 עתיק יומיא, ומאי ניהו סתרי תורה" 9. ולכן הבן עד כמה הזהירו על הדבר אם אתה ממי שמבין. וכבר ביארו עומק מעשה מרכבה וזרותם 10 מהבנת ההמון, ונתבאר כי אפילו הדבר 11 אשר יתבאר ממנו למי שחננו ה' להבנתו, הרי הוא מנוע מצד הדין ללמדו ולהסבירו, כי אם בעל פה ליחיד המתואר 12, וגם לא יאמר לו אלא ראשי פרקים 13. וזוהי הסיבה 14 שנפסק מידע זה מן האומה כליל, עד שאין למצוא ממנו מעט ולא הרבה. וראוי הוא לנהוג בו כך, לפי שלא חדל להיות מסור מן הלב אל הלב 15 ולא נכתב כלל בספר. וכיון שהדבר כך, היאך אמצא לי עצה להעיר על מה שאולי 16 נתגלה ונתבאר לי, ונתברר בלי ספק לדעתי 17 במה שהבנתי ממנו. אבל להימנע מלכתוב מאומה במה שנתגלה לי, עד שיהא אובדנו באובדי, אשר אי אפשר בלעדיו 18, נראה לי כי זו אונאה גדולה כלפיך וכלפי כל נבוך, וכאלו היא גזלת דבר מבעליו 19, או קנאה ביורש 20 על ירושתו, ושתי אלה מידות מגונות. אבל לומר הדברים בפירוש כבר קדם מה שיש בכך מן האזהרה מצד הדין, נוסף על מה שהדעת מחייבת 21. נוסף לכך, שמה שנתברר לי ממנו הוא על [רעה] דרך ההשערה והמחשבה,22 ולא נראה לי בו חזון אלוהי שילמדני שכך היא הכוונה בדבר, ולא קבלתי את דעותי בכך ממורה, אלא הורוני המקראות שבספרי הנבואה ודברי חכמים, עם מה שיש בידי מן ההקדמות העיוניות, שהדבר כך בלי ספק. ואפשר שיהיה הדבר בהפכו ותהיה הכוונה עניין אחר 23. וכבר העירתני התבונה הנכונה והעזרה האלוהית בכך למצב שאבאר, והוא שאני אפרש לך מה שאמר יחזקאל הנביא ע"ה פירוש אשר אם ישמעהו כל אדם יחשוב שאני לא אמרתי מאומה נוסף על מה שמורה עליו הכתוב, אלא כאילו אני מתרגם מילים משפה לשפה, או מתמצת 24 עניין שדבריו פשוטים. וכאשר יתבונן בו מי שנתחבר לו מאמר זה, והבין פרקיו אחד אחד בהשגחה שלמה, יתבאר לו כל העניין אשר נתבאר לי ונתברר, עד שלא יעלם לו דבר. וזוהי תכלית היכולת לאחד בין הבאת המועלת לכל אדם, ובין מניעת אמירת הדברים בפירוש בלימוד דבר מן העניין הזה כראוי. ואחרי הקדמת הקדמה זו תן דעתך לפרקים שיבואו בעניין הזה הנכבד הנעלה הגדול, אשר הוא יתד שהכל תלוי בו25 ועמוד שהכל נשען עליו 26 1. ראה בפתיחה לחלק א. ובח"ב פרק ב. ובעוד כמה מקומות. 2. בתרגום מילולי "רוב" וכך כתב רי"ח. 3. "ובחסב אלד'י אלפת לה" ומוסב על תלמידו ר' יוסף, והכוונה שהדברים נאמרו בספר זה בקצור וברמזים לפי רמת מי שנתחבר הספר בשבילו. ובר"ש "כפי מה שחובר לו" וכנראה לא דק. ורי"ח שיבש עוד יותר כדרכו. 4. בפתיחה לחלק א, ובח"א פרק לד. ופרק עב. וח"ב פרק ב. ובכמה מקומות. 5. "אנכארהם" תוכחת שיש בה אזהרה. ובר"ש ורי"ח "האשימו" ואינו נכון לדעתי. 6. ראה לעיל ח"א פרק לב ופרק לד. 7. ישעיה כג יח. 8. כן היא הנוסחה בכל כ"י ובר"ש. ולפנינו בש"ס "שכיסה". 9. פסחים קיט א. 10. "גראבתהא" לדעתי זהו התרגום הנכון, כי הדברים הללו זרים להמון ומדמים שהם בלתי נכונים. וכפי שקדם כמה פעמים. ואפשר לתרגם"פלאיותם". ובר"ש ורי"ח "והיותו רחוק". 11. "אלקדר" - תרגום מילולי "השיעור", והכוונה הדבר המועט שמסוגל האדם להבין מן הדברים הללו. 12. הכוונה המתואר בהגיגה פ"ב מ"א חכם ומבין מדעתו. ובר"ש אין הדברים ברורים. 13. ראה לעיל ח"א פרק לד. 14. כלומר: שהם נמסרים רק ליחידים ודווקא בעל פה. 15. נמסרים מאיש לאיש מפה לאוזן. וכעין האימרה הידועה "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". 16. "עסאה" ודרך צניעות וענווה נאמרה. ובר"ש הושמטה. 17. גם מילה זו נאמרה דרך צניעות כלומר: מה שברור לי בלי ספק כפי שאני מדמה. ובר"ש הושמטה. 18. מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה. תהלים פט מח. 19. "גצב אלחק למסתחקה" גזילת זכויות ורכוש של מי שהוא מבעליו. ור"ש לא כיוון נכון לדעתי בהבנת "אלחק" כאן, וכתב "האמת מן הראוי לו". 20. אף כאן הוסיף הר"ש משלו או "קינאת המוריש ביורש" ואין זה במקור. 21. ראה לעיל ח"א סוף פרק לא. [רעה) 22. "חדם ותכ'מין אפשר "השערה והערכה", ובר"ש "היותי בעל סברא במה שנודע לי ממנו". 23. כוונת רבנו למה שביאר במרכבות שבמראות יחזקאל. ואין ספק שברוח הקודש אמר רבנו דברים הללו, הייתה לו תחושה עליונה שכל מה שהוא בונה ורומז במרכבות לפי מבנה מערכת השמים ומערכות הארץ אשר הגיע אליהן המדע בימים ההם, שמא אין הדברים כך, כפי ש"הוכח" בימינו. ובכל אופן מבחינתנו אנו דבר גדול דבר אלינו רבנו. וחשוב יותר ממה שאמר, מה שלא אמר, כלומר: דיינו במה שרמז לנו לאן מופנים הדברים, והפרטים כבר נתאם בעצמנו בכל-דור כפי מושגיו, אם הדברים הם באמת כך. על כולן לימדנו רבנו באיזה סוג של מחשבה לגשת לאותן המיקראות, ודיינו בכך. ומאידך ראה גם לעיל ח"ב פרק לו ופרק לה. וכמצוות רבנו בהקדמתו. 24. אפשר: ממצה, מסכם. 25. כנראה על דרך הכתוב ישעיה כב כג-כה. וראה ירושלמי ברכות פרד סוף הל' א. ובבלי גטין יז,א. 26. אף זה כנראה על דרך הכתוב שופטים טז כו. [רעו]וכבר ביארנו 4 כי הדברים הללו מכלל סתרי תורה, וכבר ידעת תוכחתם 5 ז"ל למי שמגלה סתרי תורה 6. וכבר ביארו ז"ל כי שכר המעלים סתרי תורה אשר הם ידועים וברורים לבעלי העיון - גדול מאוד\וכיון שהדבר כך, היאך אמצא לי עצה להעיר על מה שאולי נתגלה ונתבאר לי, ונתברר בלי ספק לדעתי במה שהבנתי ממנואבל מה שימצא במאמר זה מן השנוים, הם כפי הסיבה החמישית והשביעית 28. דע את זה ודייק בו וזכרהו 29 היטב, כדי שלא תהיה נבוך במקצת פרקיו.

ואחרי הקדמות אלו אחל בהבאת השמות אשר צריך להעיר על אמיתת עניינן המכוון בכל מקום כפי העניין, ויהיה זה מפתח להיכנס למקומות אשר ננעלו בפניהם השערים, וכאשר יפתחו אותם השערים ויכנס 30 לאותם המקומות, ינוחו בהם הנפשות, ויתענגו העיניים, וישליו הגופות מעמלם ויגיעם. [טו]
אלא הורוני המקראות שבספרי הנבואה ודברי חכמים, עם מה שיש בידי מן ההקדמות העיוניות, שהדבר כך בלי ספקוכבר העירתני התבונה הנכונה והעזרה האלוהית בכך למצב שאבאר, והוא שאני אפרש לך מה שאמר יחזקאל הנביא ע"ה פירוש אשר אם ישמעהו כל אדם יחשוב שאני לא אמרתי מאומה נוסף על מה שמורה עליו הכתובאמנם ימצאו סתירות רבות בזו ההקדמה ואם אינה אלא פילוסופיה וכפי הסיבה החמישית מדוע אמר הרב כי ימצאו בספרו ממין הסתירה השביעית הלא אין זה נמצא הלא בספרי הנבואה בלבד-מר וויטגו יקירי אמנם מפני שהקשית נכונה בצירוף ידידך אחלק את ה10% שהוצעו לו בין שניכם אלא אם כן לא יופיע חכם נוסף משניכם יחד ובעניין ''לא זו אף זו''כבר פשט ההרגל של ידידך לשאול היכן שראוי לשתוקתיקוני זהר דף יד/א
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ד"ך בשכינתא, דאיהי כ"ד אתוון דיחודא, עליה אתמר והמלך שלמה ברוך, ועל אלין כ"ד אתוון אתמר ושמתי כ"דכ"ד שמשותיך וכו', האי עני איהו ד"ך, ובת זוגיה דכ"ה, ואיהי(נ"א ואיהו) כד"ה על שכמה, כ"ד ה', דאיהי חמשה חומשי תורה, ואינון ה' אצבעאן, דבהון אתמר ותמלא כד"ה ותעל:

ומאין שואבין, מכ"ה אתוון, ורזא דמלה כ"ה תברכו את בני ישראל, את ודאי, במאי אתברכת ואתמליאת, באת ו' דאיהו כליל שית תיבין דיחודא, דאינון שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד, וביה אתעבידת אות:

כ"ה איהי אימא עלאה ימא דאורייתא, ו' נהר דנפיק מתמן, ומניה אתמליאת כ"ד דאיהי שכינתא תתאה, ומנה אתשקיא בגלותא, מה דהוה בקדמיתא היא אתשקיא (מניה) (נ"א הוה מינה), ורזא דמלה ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו, ועלה אתמר ותאמר שתה אדוני, דאיהו אדון דילה, ותכל להשקותו ותאמר גם לגמלי"ך אשאב, אלין רמ"ח תיבין דקריאת שמע, דאינון שקילין לרמ"ח פקודין דאורייתא, דבהון גמול"י חלב ינקין, ועתיקי משדים, דאתמר בהון שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה, ואינון תרי לוחי אורייתא:והנה הרמב''ן חולק בספר המצוות על מה שדרש עניין מניין למצוותועיין בהיכלות שדורש מפסוקים כמעת מקבילים לסדר הנזכר בחלק שלישי דלעיל והבן היטב